גזר דין בתיק ת"פ 37563-05-10

כללי

1.         נאשמים 3-1 הודו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382(א) ו-380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ושל כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

הודאת הנאשמים באה במסגרת הסדר טיעון, שהתייחס אך לתיקון כתב האישום המקורי ולא לעניין העונש.

2.         על פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, בין נאשמים 3-1 לבין ד.א. (להלן: "המתלונן") קיימת הכרות מוקדמת. סמוך לפני יום 14/5/10 הגיעו הנאשמים ברכב מסוג שברולט מ"ר 4130165 (להלן: "הרכב") לאילת על מנת ללבן עם המתלונן סוגיית חוב מסוים. ביום 14/5/10 בשעה 5:30 או בסמוך לכך, בסמוך לשדרות ששת הימים באילת, בעת שהמתלונן נסע ברכב עם חברו, נסעו הנאשמים אחרי רכבו של המתלונן. כשהבחין המתלונן בנאשמים, עצרו הוא וחברו את רכבם. לבקשת הנאשמים ירד המתלונן מרכבו. בין הנאשמים לבין המתלונן החל ויכוח אודות החוב. במהלך הוויכוח בעטו הנאשמים במתלונן והכניסו אותו לרכב. המתלונן היה עם הנאשמים בתוך הרכב באופן שלא הייתה בידיו האפשרות לצאת מהרכב. המתלונן התקשר לאביו מתוך הרכב ואמר לו: "אבא צריך לתת להם כסף". השיחה נותקה, ובהמשך התקשרו הנאשמים או מי מהם לאב ואמרו לו: "ד. חייב לנו כסף". מעשיהם של הנאשמים גרמו למתלונן חבלות של ממש בדמות סימני חבלה על גופו ועל פניו. המתלונן נבדק בבית החולים ושוחרר.

            במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי הרכב של הנאשמים היה במצב נייח - עת הוכנס אליו המתלונן ובמהלך שיחות הטלפון לאב המתלונן.

דינם של נאשמים 3-2 כבר נגזר ביום 7/12/11, ואילו מתן גזר הדין בעניינו של נאשם 1 נדחה עד לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות לגביו.

תסקיר שירות המבחן

3.         בשל גילו של נאשם 1 (יליד 1989) התבקש תסקיר של שירות המבחן בעניינו.

            שירות המבחן פירט כי נאשם 1 סיים 13 שנות לימוד, וכי הוא שירת שירות צבאי חלקי, שהופסק בגין מעצרו בתיק זה. נאשם 1 הוא בן למשפחה נורמטיבית. אין לו הרשעות קודמות. לגבי נסיבות העבירה סיפר נאשם 1 כי מדובר בקטטת רחוב שעליה הוא מצר. מעבר לכך הוא מתקשה לקחת אחריות על התכנון שבעבירה או על כליאת השווא. לדבריו, המתלונן ברח בלי להחזיר חוב לנאשם, וכשפגשו נאשם 1 וחבריו את המתלונן באקראי, הם ניסו לשוחח עמו על כך, אך משום שהיה שיכור, התפתחה קטטה. שירות המבחן התרשם כי נאשם 1 הוא בעל כוחות טובים לנהל אורח חיים תקין. עם זאת, בשל הפער שבין העבירה המעידה על רמת תוקפנות גבוהה לבין תפיסתו של נאשם 1 את עצמו כבעל מוקד שליטה פנימי ויכולת לשליטה בדחפים, התקשה שירות המבחן לקבל אבחנה ברורה לגביו, מה גם שנאשם 1 חש במידה מסוימת קורבן של הנסיבות, ולכן הדף את ניסיונות שירות המבחן לבחון עמו לעומק קשיים רגשיים, דפוסי חשיבה והתנהגות בעייתית שבאה לידי ביטוי אצלו. על כן לא ניתנה המלצה טיפולית מטעם שירות המבחן. עם זאת, צוין כי ניכר שנאשם 1 מגלה תובנה להשלכות הקשות של מעורבותו בעבירה, ובהן: מעצרו, הרחקתו מהצבא והתמודדות עם ההליך המשפטי - ואלו הותירו אצלו כתם וחותם משמעותי. שירות המבחן סבר כי עונש של מאסר בפועל עלול להיות רגרסיבי מדי בעבור נאשם 1, להגביר את תחושת הקורבנות והדכדוך ולפגום בכוחותיו הבסיסיים הטובים לשקם את חייו - ועל כן המליץ להטיל עליו מאסר קצר אשר ירוצה בעבודות שירות.

ראיות המאשימה לעונש

4.         המאשימה הגישה את ראיותיה לעונש: צילום חבלות הגוף של המתלונן (ת/8) וגיליון הרשעות תעבורה קודמות של נאשם 1 (ת/3).

5.         להשלמת התמונה ציין ב"כ המאשימה כי הנאשמים נעצרו ביום 14/5/10. כתב האישום הוגש ביום 24/5/10, ונאשם 1 שוחרר ממעצר ביום 2/7/10.

הטיעונים לעונש

6.         ב"כ המאשימה עתר - בטיעוניו שהתייחסו לגבי הנאשמים כולם - לענישה מוחשית וכואבת של מאסר ארוך בפועל; למאסר על תנאי ארוך ומרתיע; לקנס ולפיצוי למתלונן. כמו כן עתר להטיל על הנאשמים פסילה משום שביצעו את העבירה באמצעות רכב שעמו הגיעו. בטיעוניו הפנה ב"כ המאשימה לחבלות שנגרמו למתלונן, והטעים כי האלימות של הנאשמים כלפי המתלונן ננקטה בקשר עם החוב הכספי. עוד נטען כי יש להטיל עונשים מרתיעים ומחמירים על מנת לעקור מן השורש את מעשי הבריונות והאלימות הפושים בחברתנו, בוודאי כשהמעשים נעשים בחבורה.

            ב"כ המאשימה התייחס לתסקיר שהוגש בעניינו של נאשם 1 וטען שעולה ממנו שנאשם 1 אינו לוקח אחריות אמיתית על מעשיו. לטעמו, אין לקבל את המלצת שירות המבחן לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, משום ששירות המבחן אינו שוקל שיקולי גמול והרתעה.

ב"כ המאשימה הפנה לפסק דין שניתן בע"פ 1250/07 אבו סולב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13/12/07), שבו אושר עונש של 30 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים; ולפסק דין שניתן בע"פ 6274/05 אלראזק נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/9/05), שבו אושר עונש של 20 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ושל הפרת הוראה חוקית.

7.         מנגד עתרה ב"כ נאשם 1 לאמץ את המלצת שירות המבחן למאסר קצר אשר ירוצה בעבודות שירות. היא עמדה על הפער שבין כתב האישום המקורי לבין כתב האישום המתוקן, וטענה כי אף שמדובר בעבירת אלימות, עסקינן ברף הנמוך שלה. הודגש כי הנאשמים נסעו לאילת על מנת ללבן דברים עם המתלונן במילים ולא באלימות, ולא קשרו קשר מראש לתקוף את המתלונן. הנאשמים אכן בעטו במתלונן, אך הם לא השתמשו בכלי כלשהו, הרכב שאליו הוכנס המתלונן נותר נייח, והמתלונן לא נלקח למקום אחר - להבדיל ממקרים אחרים כדוגמת המקרים נושא הפסיקה שהגישה המאשימה.

            ב"כ נאשם 1 הוסיפה לגבי נסיבותיו האישיות של נאשם 1: בעת ביצוע העבירה הוא היה חייל, נעדר עבר פלילי, וסיים 13 שנות לימוד. הנאשם הוא בן למשפחה נורמטיבית, ואף שגדל בשכונת מצוקה, נזהר מהידרדרות לביצוע עבירות פליליות. הודגש כי מדובר במעידה חד פעמית, הנאשם לקח אחריות על מעשיו והוא מצטער על האלימות המנוגדת לאורח חייו ולאישיותו. נאשם 1 היה עצור כחודשיים ולאחר מכן שהה 10 חודשים במעצר בית מלא. בהמשך ניתנו לו הקלות מדורגות ליציאה לעבודה. בשל מעצרו הוא שוחרר משירות צבאי וניסיונות לחזור לצבא עלו בתוהו. נאשם 1 הקפיד לקיים את התנאים המגבילים שהוטלו עליו, ולא נפתחו נגדו תיקים חדשים. ב"כ נאשם 1 הפנתה לאמור בתסקיר המבחן אשר המליץ על עבודות שירות ועל כך שמאסר בפועל עלול להיות הרסני עבורו. עוד הדגישה כי במקרה דנן שיקולי ההרתעה והגמול הושגו במלואם. לבסוף הוטעם לגבי עברו התעבורתי של הנאשם כי יש לו רק 3 עבירות תנועה שהן ברירת קנס.

ב"כ נאשם 1 הגישה פסיקה לגבי נאשמים, חלקם עם עבר פלילי, שהורשעו בעבירות אלימות חמורות, אשר הוטלה עליהם ענישה בעבודות שירות: ת"פ (מחוזי ב"ש) 8013/05 מדינת ישראל נ' אבותקפה (ניתן ביום 17/1/06), שבו הושתו (על הנאשם הבגיר שהורשע) 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בגין עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, של כליאת שווא ושל איומים; ע"פ 10676/07 אביטאן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18/9/08), שבו הוקל העונש והועמד על 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה; ת"פ (מחוזי י-ם) 369/09 מדינת ישראל נ' זיר (ניתן ביום 22/12/10), שבו הושת עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות בגין עבירות של סיוע לכליאת שווא ושל תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות; ת"פ (מחוזי חי') 7027/08 מדינת ישראל נ' עכריה (ניתן ביום 28/9/08), שבו הושת עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בגין עבירות של קשר לביצוע פשע, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות וכליאת שווא. על נאשם נוסף שהורשע גם בעבירה של איומים הושת עונש מאסר בפועל של 9 חודשים; ת"פ (מחוזי חי') 15816-06-09 מדינת ישראל נ' זידאני (ניתן ביום 20/5/10), שבו הושת עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות בגין עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות; ות"פ (מחוזי חי') 423/01 מדינת ישראל נ' בן סימון (ניתן ביום 26/11/03), שבו הושת עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.